נוער, עבירות מין, מפגעי הרשתות החברתיות ודיני אינטרנט

"כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר".
עוד לפני שיעלה לאתרי החדשות, נתדווע היום, בשעות הקרובות, למקרה מזעזע נוסף.
ילדה בת 12 נכפתה לקיים יחסי מין על ידי כ-9 נערים בני 15-18, אשר בוצעו בהזדמנויות שונות. 5 מהם כבר במעצר בית ו-4 נוספים יובאו להארכת מעצר בשעות הקרובות. הנער...ים, הכירו את הילדה ברשת החברתית - בפייסבוק. לחצו עליה, איימו עליה. וזו התוצאה. הילדה כעת נמצאת במצב נפשי, חברתי ופיזי קשה מאוד.
הורים, תפקחו עיניים, שמרו על ילדיכם, צנזרו תכנים, הגבילו גישה לרשת. לקניון או למרכז מסחרי, אתם לא תתנו לילדכם הקטן ללכת לבדו בנסיבות מסוימות. כך גם לקניון האינטרנטי.
מבחינת המשפט, הוכרו זה מכבר הרשעות בגין עבירות אינוס ועבירות מין נוספות אשר בוצעו באמצעות ודרך רשת האינטרנט. לעניין דברים אלו, הורים, תקראו את הציטוט הבא הלקוח מאחד מפסקי הדין הדנים במעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות מין באמצעות הרשת:
"המקרה שבפנינו חושף את הצד האפל של הרשת. המסוכנות של פעם שינתה את פניה ולפנינו מסוכנות מסוג חדש. האינטרנט אינו מרחב וירטואלי-סטרילי כלל וכלל. האינטרנט חודר לחיים האמיתיים, ומציב סכנות של ממש בתחומים ובדרכים לא שיערו ראשונים. מעשים מגונים של פעם, שהיו כרוכים במגע פיזי עם נפגע העבירה, נתחלפו להם בסוגים שונים של מעשים בשלט-רחוק. החסות של האנונימיות הלכאורית והריחוק מהיושב בצדו השני של המחשב, משחררים חסמים ועכבות, ואנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעיזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני. מגע שנותר בין שניים בחדר סגור נתחלף לו בחשש לחשיפה ולפרסום פומבי בפייסבוק וביו-טיוב, מה שעשוי להעצים את הפגיעה בנפגע העבירה.... בעבר, יכול היה ההורה לשמור על ילדו שלא יסתובב במקומות מסוכנים או בשעות מסוכנות. לא כך ההורה של היום, המתקשה להגן על ילדיו מהסיבה הפשוטה שהסכנה אורבת לקטין בחדרו-שלו, מאחורי הדלת הסגורה. אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת. זאת, מבלי לשכוח את היתרונות והצדדים החיוביים שברשת, ומבלי לגלוש ל"פאניקה מוסרית" ולהרתעת-יתר".

זכויות יוצרים ורישיון שימוש מוגבל

בימים אלו כשמתקיימים ירידי הספרים עולות ביתר שאת סוגיות הקשורות לזכויות יוצרים. הנכם מוזמנים לקרוא מאמר חדש שכתבתי - זכויות יוצרים ורישיון שימוש מוגבל ואשר התפרסם בפורטל "משפטי".

הזמינו ממכם יצירה מוזמנת?

מעצב, צלם, אדריכל, יועץ ושאר נותני השירותים - הזמינו ממכם יצירה מוזמנת? צילומים, עבודת אמנות ע"פ הזמנה,  עיצובים גרפיים, רישומים וכדומה?

 

היה והמדובר ביצירה מוגנת המוגדרת ככזו ע"פ דיני זכויות יוצרים, חשוב שתדעו שע"פ חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007,  בעל זכויות היוצרים ביצירה מוזמנת הוא היוצר ולא המזמין - וזאת אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.

 

לכלל כי היוצר- הוא הבעלים הראשון של היצירה -  ישנם מספר חריגים:

 כאשר המדובר ביצירות  מוזמנות שהן :

 א. דיוקן.

 ב. צילום של אירוע משפחתי

ג. צילום של אירוע פרטי

בעבור אלו, הכלל יהיה הפוך והמזמין יהיה בעל זכויות היוצרים ביצירות אלו אף כאשר המדובר ביצירות מוזמנות.

 

לכן, היה והנכם נותני שירות בו נוצרות עבודות /יצירות ע"פ הזמנה - חשוב כי לצד השיקולים המסחריים (עלות הצילום, עלות העבודה וכדומה) תשקלו ותסכימו גם לגבי השאלה מי יהיה בעלי זכויות היוצרים ביצירה.

כך, במקרים מסוימים יהיה עדיף לצלמים, לאמנים, למעצבים וכדומה - לתת רישיון שימוש מוגבל בתנאים מסוימים ביצירה למזמין הראשוני - וזאת מאחר וברצונם למסחר את היצירה , כך שבמתן רישיונות למספר גורמים הם יוכלו לקבל את התמורה שהם חושבים שמתאימה בעבור יצירתם.

בעיית ההגנה על תכנית עסקית ומשמעות חשיפתה של תכנית עסקית

בעיית ההגנה על תכנית עסקית ומשמעות חשיפתה של תכנית עסקית בעקבות מקרה גוטקס (ת"א 155894-09 בן עמי ואח' נ' גוטקס מותגים (שותפות רשומה) ואח') (פסק הדין ניתן ביום 14.4.13).
 

במקרה גוטקס המדובר היה בתביעה כספית, לפיצוי התובעות בגין שימוש לכאורה שעשו הנתבעות (גוטקס ואחרים) בתכנית עסקית פרי פיתוחן של התובעות, וללא מתן כל תמורה להן.

במקרה זה, התובעת הינן בעלות עסק למתן שירותי ייעוץ שיווקי ופרסומי והן פנו, למי שהיה בזמנו, מנכ"ל גוטקס (העוסקת במכירה קמעונאית של מותגי אופנה בינלאומיים, בין היתר זארה) בהצעה עסקית. הצעתן של התובעות הייתה לתת שירות של מיתוג הלקוחות ולהכין עבורן "ספר מותג" שיכלול ניתוח מקיף של כל הפרמטרים הנוגעים למראה החיצוני של הלקוח: התאמת לבוש לפי צבעים, גזרות וסוגים, התאמת סגנון הלבוש לאישיות, התאמת איפור, אביזרים ועוד. במרכז הסטיילינג שיוקם יכינו לכל לקוח "בוק" עם העקרונות המנחים שבעזרתם יוכל לשפר את המראה הכלל ולהיות הסטייליסט של עצמו- כלומר, ידע מה מתאים לו ומה לא ולבחור פריטים המחמיאים לו והמבליטים את הצדדים היפים שבו.

בעקבות הפגישה הראשונית בין הצדדים, הציע מנכ"ל גוטקס לתובעות לשלוח אליו תכנית עסקית על מנת לבחון את ההצעה העסקית של התובעות והלה אכן שלחו לגוטקס את התכנית העסקית שלהן אשר כותרתה "תמצית תכנית עסקית לבניית מרכז סטיילינג בחנויות זארה".

ע"פ עדויות הנתבעות, כפי שנקבע ע"י בית המשפט, בשונה מהמטרה שבתכנית העסקית, לא היה לגוטקס עניין להיכנס לתחום נוסף של מתן שירותי סטיילינג ולעשותו מקור רווח כשלעצמו אלא מטרתה הייתה קידום מכירות של מוצרי החנות בלבד (ואילו ע"פ התכנית העסקית, הלקוח היה קונה בשלל חנויות הקניון). לפיכך, גם לא היה לה עניין להשקיע משאבים כספיים ואחרים בהקמת שירות סטיילינג, משאבים שהיו נדרשים ע"פ התכנית העסקית של התובעות ואשר היו על כתפי הנתבעות. כמו"כ, הנתבעת גם לא נצטרכה לשירותי ייעוץ שיווקי ופרסומי של התובעות.

ולפיכך, גוטקס שילבה שירות סטיילינג אישי בפן של קניינות אישית, כאמצעי לקידום מכירות של פרטי לבוש המצויים בזארה בלבד.

לשיטתן של התובעות, השירות אשר נתנה גוטקס דומה לשירות אשר הוצע בתכנית העסקית בכך שהסטייליסטיות נתנו ללקוח ערכת כלים.

בפסיקתו, בית המשפט מאבחן בין התכנית העסקית פרי עמלן של התובעות לבין השירות אשר ניתן לבסוף ע"פ ידי גוטקס והנתבעות האחרות (לדוג', תשלום סימלי שנגבה על ידי גוטקס בגין שירותי הסטיילינג אשר מטרתם היה קידום מכירות בגדי חנות זארה; לעומת, מתן שירותי סטיילינג הכלולים בתכנית העסקית של התובעות, אשר מטרתם מקור רווח נפרד).

כמו"כ, בית המשפט קבע כי "אין חולק כי התובעות לא המציאו את שירות הסטיילינג כשלעצמו. מטרתה של התכנית העסקית הייתה לתת שירות נפרד ועצמאי של סטיילינג, שיפשר ללקוחות לעשות "מהפך" ולהקנות להם כלים שיאפשרו להם 'להיות הסטייליסטים של עצמם'. לא יכול להיות חולק כי ביצוע "מהפך" וודאי שאינו רעיון של התובעות, והוא כשלעצמו שאול מתוכניות טלוויזיה שעסקו בכך. הקניות, בעקבות הייעוץ, היו אמורות להיעשות, לא רק בחנות זארה, אלא בקניון בכלל. כל אלה רכיבים מרכזיים בתכנית העסקית, שלא היו בשירות שנתנה הנתבעת. אין בשירות זה משום רעיון חדשני הראוי להגנה, ויתר על כן, רעיון זה לא בוצע על ידי הנתבעות". [ההדגשות אינן במקור]

 

ובהמשך ציין בית המשפט כי "התובעות טוענות כי הנתבעות נטלו את הרעיון שלהם לגבי אופן פרסום התכנית באמצעות מודעות, עלונים ודיילות. בכך אין כל חדש בתחום הפרסום ולתובעות אין זכויות על אופן ביצוע פרסום כאמור. התובעות גם לא נתנו בפועל שירות כלשהו לנתבעות, שירות שתמורתו היו אמורות לקבל תמורה, אילו התקבלה הצעתם. זאת ועוד, אין בפנינו גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם ואין כל הסכמה על פרטים מהותיים של ההסכם. כל שיש לפנינו הוא הצעה של התובעות, להקמת מיזם שלא הוקם, והתמורה שיקבלו תמורתו, על-פי הצעתן, ותו לא. אין חולק, ואף לא באה על כך טענה מצד התובעות, כל שכן הוכחה, כי הנתבעות עשו שימוש בתכנית העסקית כיצירה, ולפיכך לא הייתה הפרה של זכות יוצרים של התובעות על ידי הנתבעות." [ההדגשות אינן במקור]

 

 

לבסוף בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

 

 

ולאחר תיאור המקרה, ברצוני להעלות מספר נקודות למחשבה ואת דעתי האישית:

 

א. דיני זכויות יוצרים

 

נתחיל בעולם דיני זכויות היוצרים. כפי שציינתי באחד ממאמרי הקודמים, חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי זכות יוצרים תהא ביצירה ספרותית (כגון: ספר, מאמר, שיר, חיבור וכיו"ב) אמנותית (כגון: תמונה, ציור, פיסול, יצירה אדריכלית ועוד), דרמטית (כגון: מחזה, יצירה קולנועית, מחול פנטומימה ועוד) או מוסיקלית ובלבד שהיא עומדת במספר תנאי סף לשם הגדרתה כיצירה מוגנת מכוח החוק. הראשון, על היצירה להיות מקורית. השני, על היצירה להיות בעלת מידה מינימאלית של יצירתיות. השלישי, על היצירה להיות מקובעת בצורה כלשהי (לדוגמה, הרצאה שניתנה בע"פ ללא שישנם בידי המרצה סיכומי הרצאתו או מצגת – לא תהייה מוגנת ע"פ חוק זכות יוצרים). כמו"כ, זכות יוצרים לא תחול על הרעיון ששימש ליצירה אלא על אופן ביטויו של הרעיון ביצירה שנוצרה (ובלבד, שהיצירה עומדת בתנאי הסף כך שתוענק לה הגנת זכויות יוצרים).

 

באותו המאמר ציינתי גם את הסיבות מדוע לא נקנה הגנה על הרעיון אלא רק על אופן הביטוי של היצירה.  ראשית, רעיונות הם למעשה אבני היסוד בעולם היצירה והתרבות ואם ניתן לגביהם הגנה, הרי שיהיה בכך בכדי לפגוע בעולם היצירה. שנית, רעיונות מאופיים הם דבר אמורפי אשר קשה להגדירו וליתן בו הגנה מתוחמת. שלישית, ברצוננו להעשיר את עולם היצירה ונכסי התרבות שלנו ולפיכך אנו נותנים תמריץ ליוצר היצירה להשקיע ביצירתו בכדי שיצירתו תהא, בין היתר, יצירתית ומקורית וכך תזכה במתן הגנה. כלומר, אם נקנה ליוצר את ההגנה כבר בשלב הרעיון, הרי שייתכן ויהיה בכך בכדי לפגום בעולם היצירה ובנכסי התרבות, שכן לא נוצר ביטוי חדש בעולם היצירה אלא אך רעיון בוסרי אשר הינו בשלב התחלתי.

 

במקרה גוטקס, המדובר היה למעשה בשלושה שלבים בהקשר לעולם זכויות היוצרים. בשלב הראשון, הגו התובעות את הרעיון לשירותי סטיילינג. כאמור, בשלב הזה לא הוקנו ואף לא סביר שנקנה להן זכויות יוצרים. זאת כיוון שאף הרעיון עצמו לא היה מקובע כתנאי להגנה (בדיוק כפי שהרצאה אשר ניתנת בע"פ ללא שישנם בידי המרצה סיכומי הרצאתו לא תהייה מוגנת ע"פ דיני זכויות יוצרים). בשלב השני, התובעות "פרמלו" את הרעיון העסקי שלהם וכתבו אותו עלי ספר, בתכנית עסקית אשר ע"פ פסיקת בית המשפט ניתן לסבור כי הייתה מגובשת, כתובה באופן מפורט וכו'. לפיכך, ייתכן ולתכנית העסקית של התובעות נקנה הגנת זכויות יוצרים. ומדוע? אם אכן התכנית העסקית של התובעות הייתה יצירתיות דיו, מקורית והייתה מקובעת – הרי שהן הביאו לעולם היצירה, ביטוי חדש. ביטוי אשר הינו מוגן מכוח זכויות יוצרים כיצירה ספרותית.

בשלב השלישי והאחרון – לטענת התובעות, התכנית העסקית באה לכדי מימוש על ידי גוטקס. בשלב זה חשוב יהיה להסביר מונח הקרוי "עשיית יצירה נגזרת". ע"פ דיני זכויות יוצרים, בהנחה וקבענו כי ליצירה מסוימת מוקנית הגנה מכוח זכויות יוצרים, הרי שלבעלי היצירה תוקנה הזכות לעשות יצירה נגזרת מיצירתו הראשונית. יצירה נגזרת ע"פ לשון חוק זכות יוצרים היא "עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד". כלומר, בעשיית יצירה נגזרת נכנסות סיטואציות כגון עשיית סרט (כיצירה קולנועית) המבוסס על ספר (כיצירה ספרותית מקורית), מחזמר המבוסס על יצירה מוסיקלית מקורית ועוד.

 

האם מימוש תכנית עסקית היא עשיית יצירה נגזרת?

בספרה של אורית פישמן אפורי, היצירה הנגזרת בדיני זכויות יוצרים, מאוזכרת פסיקה אנגלית הקובעת כי אין מניעה כי העתקתה של יצירה ספרותית תעשה על דרך של הפקת מוצר תלת מימדי. לדוג', הפקת מוצר בהתאם לקובץ נתוני מחשב אשר מגדיר את צורת המוצר, ואשר מוגן כיצירה ספרותית, עשויה לעלות כדי העתקה מפרה של קובץ הנתונים. כמו"כ, מציינת ד"ר פישמן אפורי בספרה כי "ככול שפוחתת מידת הזהות בין החלק שניטל מהיצירה הקיימת לבין השימוש שנעשה בחלק זה במסגרת היצירה הנגזרת, כך מתעוררת ביתר שאת השאלה אם אמנם נעשה שימוש בדרך הביטוי של היצירה ולא ברעיון הגלום בה".

 

אשמח שנדון בשאלה זו בבלוג ולכן ארצה להשאיר שאלה זו פתוחה.

 

ברור כי בהנחה ו(א) התכנית העסקית הינה יצירה מוגנת מכוח זכויות יוצרים; וגם (ב) צד כלשהו מממש תכנית עסקית באופן אשר נחשב לעשיית יצירה נגזרת; וגם (ג) מימוש תכנית עסקית היא עשיית יצירה נגזרה – הרי שמתרחשת הפרת זכויות יוצרים.

 

 

 

ב. דיני סודות מסחריים

 

לאחר עיון בפסק הדין במקרה גוטקס, נראה כי במקרה זה, לא הועלתה הטענה שגוטקס גזלו סוד מסחרי מהתובעות.

כפי שציינתי באחד ממאמרי הקודמים, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (אשר בו חוקק פרק שלם העוסק בסודות מסחריים ובגזל סוד מסחרי) הינו המקור החוקי לתחום המשפטי של הסודות המסחריים, אולם אף לפני חקיקת החוק הנ"ל פסיקות בתי המשפט הכירו בעולם הסודות המסחריים ובחשיבותם. על פי הפרק בחוק, העוסק בגזל הסוד המסחרי, ניתן אף לראות את מטרתם של הסודות המסחריים. סוד מסחרי, מוגדר בחוק הנ"ל כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

מטרת עולם הסודות המסחריים הוא בהגנה על הרעיון עצמו ועל המידע העסקי שהינו בעל ערך רב לבעליו וכל עוד הוא אינו מידע אשר בנחלת הרבים. אולם, על מנת להיכנס בשעריו של החוק וליהנות מהגנתו, יש לעמוד בתנאים מסוימים המפורטים במאמרי.

כלומר, עיננו הרואות כי מטרת סודות מסחריים הוא בהגנה על הרעיון בעוד שמטרת זכויות יוצרים היא בהגנה על הביטוי (!). כפי שציינתי במאמרי הקודם, מומלץ כי לפני שייחשף מידע עסקי כלשהו יש לנקוט באמצעים סבירים על ידי בעלי הסוד לשם שמירת סודיותו. כך לדוגמה, ניתן (ואף מומלץ) לחתום על הסכם סודיות עם מי שהמידע הסודי מועבר אליו. במקרה גוטקס, לא אוזכר כי נחתם הסכם סודיות כלשהו וניתן בהחלט להניח כי אם היה נחתם הסכם סודיות או באם הייתה מועלית טענה לגזל סוד מסחרי – פסק הדין וקביעות בית המשפט היו שונות.

 

 

__________________________________________________________________________

המאמר אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא, ולפיכך מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות. לכן, המאמר שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על המאמר הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי מחבר המאמר, כלפי בעלי האתר וכן כלפי עורך הדין המפרסם באתר.

כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן

__________________________________________________________________________

מפר זכות יוצרים אינו זכאי לצפות לשלם כפיצוי את הסכום שהיה משלם בעבור רישיון אלמלא ההפרה

ביום 5.2.12, ניתן על ידי בית המשפט השלום בנתניה פסק הדין במסגרת ת"א 14226-09-09 צ'רלטון בע"מ נ' פיצוציות לב הרצל בע"מ.

 

לטענת צ'רלטון, התובעת, היא בעלת הזכויות לשידור טורניר אליפות אירופה לאומות בכדורגל (משחקי היורו 2008) מכוח הסכמי רישיון שנרכשו מחברת UEFA. לטענת צ'רלטון, הנתבעים, המפעילים בית עסק מסחרי, הפרו את זכויות יוצרים שלה בהקרנת משחקי היורו ללקוחותיהם, ללא רכישת רישיון מתאים.

 

בין היתר ולאחר שבחן את עובדות התיק הספציפי לעניין הפרת זכויות היוצרים והאם כלל קיימות זכויות יוצרים במשחקים אלו, ציין בית המשפט כי:

"הנתבעות טוענת ששעלות הרישיון כפי שהוכחה עמדה בגובה 2,500 ₪. אכן מר וינשטיין העיד שאם היתה הנתבעת מס' 1 פונה להסדרת הרישיון היתה משלמת סך של 2,500 ₪. עם זאת אין מדובר ברכישת הרשיון בדיעבד, אלא בהפרת זכות יוצרים, אשר על פי חוק מזכה ללא כל הוכחת נזק. סעיף 56 לחוק קובע פיצוי סטטוטרי במקרה של הפרת זכות יוצרים.  כעולה מת.א. 2378/07 הפרדרציה הישראלית בע"מ נ' החלל המופלא, [פורסם בנבו], אזי אדם שהפר זכות יוצרים אינו זכאי לצפות לשלם פיצוי לפי דמי תמלוגים שהיה משלם אלמלא הפר הזכות".[ההדגשה אינה במקור].

משרד עו"ד דור נחמן, עוסק רבות בייעוץ משפטי בתחום דיני זכויות היוצרים וכן בכל הנוגע לזכויות יוצרים ברשת האינטרנט, באם המדובר בהגנה על נתבעים בעקבות טענות להפרת זכויות יוצרים ובאם המדובר בייצוג תובעים אשר זכויותיהם הופרו וישמח לענות לכם על כל שאלה.

_________________________________________________________________________

המאמר אשר נכתב על דעתו של המחבר, אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא. לכן, המאמר מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות ו/או אינה מעודכנת והיא נדונה באופן מסוים למקרה ספציפי בעל נסיבות ספציפיות. יודגש בזאת כי המאמר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית מכל סוג ומין שהוא, ואינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש ו/או הסתמכות על המאמר ו/או על כל חומר אחר שפורסם באתר/בבלוג, הוא באחריותו הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי האתר ו/או כלפי עורך הדין המפרסם באתר.

כל הזכויות במאמר זה ובכל הפרסומים האחרים שנעשו בבלוג, שמורות לעו"ד דור נחמן (2013)

_________________________________________________________________________

 

האם הגשת תביעה ופרסומה באינטרנט - היא כפרסום לשון הרע?

בפני בית המשפט במסגרת ת"א (שלום -חדרה) 9596-07-10, עמדה, בין היתר לשאלות נוספות, גם שאלה זו לבחינה.

בעניין זה טענה התובעת בתיק כי בשני מישורים פעלו הנתבעים באופן המהווה לשון הרע כנגדה לטענתה - האחד, עצם הגשת תביעה כנגדה בתיק אחר; והשני, פרסום כתב התביעה באתר אינטרנט. טענתה של התובעת היא כי לשון הרע לכאורה שפרסמו הנתבעים כנגד התובעת, גרמה ללקוחות אחרים של התובעת לבטל עימה עסקאות ללא סיבה, דבר שגרם לתובעת להשקיע סכומי עתק בהשבת אמון הלקוחות הפוטנציאליים והקיימים בה.

 

באופן תמציתי ובקצרה, בית המשפט דחה את טענות התובעת לעניין לשון הרע ופסק, כפי שיפורט להלן בקצרה ובתמציתיות, כי:

א. כאמור בפסיקה, הוכר זה מכבר עקרון קיום חובת הזהירות גם בעת נקיטת הליכים משפטיים. ע"פ ההלכה שנקבעה בפסיקה, פעולה רשלנית הנעשית במסגרת של הליך משפטי, עשויה להקים למי שנפגע מכך, עילת תביעה עצמאית נגד מי שגרם לו עוולה. אולם יש לזכור כי לא בקלות בית המשפט יטיל אחריות שכזו, שכן בדרך כלל תידרש הוכחת התנהגות שאינה בתום לב, התנהגות שיש עימה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט. אולם במקרה דנן, פסק בית המשפט כי לא הוכחה כל פעולה רשלנית במעשי הנתבעים בעצם הגשת התביעה בתיק האחר, כפי שלא הוכחה התנהגות חסרת תום לב מצד הנתבעים בעצם הגשת התביעה בתיק האחר ו/או רשלנות מצידם או ניצול לרעה של הליכי משפט.

 

ב. לעניין פרסום כתב התביעה ברשת האינטרנט - פסק בית המשפט כי לא הוכח שהנתבעים הם אלו אשר העבירו לאתר האינטרנט את כתב התביעה או כי היה להם קשר עם פרסום כתב התביעה באתר האינטרנט. יתרה על כן, בית המשפט ציין כי, התובעת במקרה זה, הסתירה את העובדה כי היא עצמה הגישה תביעת לשון הרע כנגד אדם אחר ובתביעה ההיא כנגד אותו אדם, טענה התובעת כי אותו אדם הוא אשר הקים את אתר האינטרנט המדובר והוא אשר העלה לשם ציטוטים מכתבי התביעה שהוגשו כנגדה. לכן תמוה, ציין בית המשפט בפסק דינו, כיצד, לאור טענות התובעת בתביעה ההיא כנגד אותו אדם,  טוענת התובעת כעת, במקרה דנן, כי יש לראות בנתבעים כאחראים לפרסום באותו אתר אינטרנט. 

ברור כי משבית המשפט פסק שלא הוכח כי הנתבעים הם אלו אשר פרסמו את כתב התביעה באינטרנט, די היה לדחות את טענות התובעת בנושא זה. אולם למרות זאת, בית המשפט התייחס גם לשאלה האם מהווה פרסום כתב התביעה באינטרנט משום "לשון הרע".

 

האם מהווה פרסום כתב התביעה באינטרנט משום "לשון הרע"?

1. כהקדמה, אציין כי ע"פ סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

"(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)    לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)    לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)    לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

 

    בסעיף זה   "אדם  " – יחיד או תאגיד;"

2. לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי בפועל, אדם הושפל או בוזה אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. לפיכך, אמת המידה שנקבעה לבחינת לשון הרע, היא אובייקטיבית.

3. אולם, עצם פרסום דבר הגשת תביעה בתיק האחר, קבע בית המשפט, מקום בו לא הוצא צו איסור פרסום לגביה – אינו עולה כדי לשון הרע, שכן הדבר נכלל בהגנה שבסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע. הגנה זו כאמור, מתייחסת לפרסומי דין וחשבון, נכונים והוגנים, על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של בית משפט. יצוין כי פסיקת בית המשפט פרשה כי הדבר כולל גם פרסומי דין וחשבון, נכונים והוגנים, בדבר הגשת תביעה או ערעור אף אם טרם אלו החלו להתברר.

 

לפיכך קבע בית המשפט בעניין זה כי משלא הוצא צו איסור פרסום בנוגע לתביעה, הרי שמדובר בפרסום מותר בהתאם לסעיף 13 האמור לעיל.

 

זכויות יוצרים: מה בין רעיון לביטוי?

על כך במאמר חדש אשר נכתב על ידי עו"ד דור נחמן ואשר פורסם באתר האינטרנט של משרדי בכתובת:

http://www.dnlaw.co.il/?page_id=737

מה הדין מקום בו צד להליך משפטי מבקש למחוק החלטה שניתנה בהליך משפטי לו הוא היה צד מרשת האינטרנט?

בשאלה זו עסק בית המשפט העליון במסגרת תיק אשר בו ביקש אדם להסיר מהאינטרנט החלטה אשר לדבריו מכילה מידע "ישן" אשר פרסומו כיום ברשת האינטרנט, פוגע בו ובעיסוקו.

בית המשפט העליון ציין כי בבקשת המבקש מדובר למעשה בבקשה לאיסור פרסום בדיעבד. שכן, ההחלטה ניתנה כבר לפני למעלה מ-3 שנים, במסגרת הליך שהתנהל בדלתיים פתוחות ומבלי שניתן צו איסור פרסום כלשהו.

בית המשפט העליון קבע כי פרסום החלטות בתי המשפט ופרסום שמות הנוטלים חלק בהליך המשפטי הם חלק מעקרון פומביות הדיון, שהינו כלל יסוד בעל מעמד חוקתי על-חוקי. חריגה מעקרון פומביות הדיון תעשה אך ורק בהתאם להוראה בדין המאפשרת כן או על פי החלטת בית המשפט מכוח עילות מפורשת שנקבעו בחוק לשם כך. ובכל מקרה חריגה שכזו - תעשה במשורה, לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום.

 

נוסף על כן, ציין בית המשפט העליון כי "הכלל הוא שעצם הפגיעה בפרטיותו של בעל-דין, בשמו הטוב, או בפרנסתו, כתוצאה מפרסום החלטה שיפוטית בעניינו – ככלל לא די בה, כשהיא לעצמה, כדי לגבור על עקרון פומביות הדיון. סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, מורה כי רק במקום שבו רואה בית המשפט צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו, רשאי הוא לאסור פרסום בקשר לדיוני בית-המשפט מכח אותו סעיף. הפסיקה פירשה הוראה זו בצמצום יחסי ונקבע שבעקרון, תינתן הבכורה לעקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות, שכן ברוב המקרים הזכות "הרגילה" לפרטיות – הגם שאף היא זכות יסוד – נסוגה מפני עקרון הפומביות".

ובהמשך ציין בית המשפט העליון בנוסף כי "גם הטענה בדבר פגיעה "ביכולת המשא ומתן" של המבקש אל מול גורמים שעימם הוא בא במגע במסגרת עיסוקו – איננה מסוג העניינים, אשר יש בהם כשלעצמם כדי לגבור על עיקרון פומביות הדיון. זאת ועוד – בית-משפט זה עמד לא פעם על כך שהמונח: "הגנה על בטחונו של בעל דין" המופיע בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט – איננו כולל הגנה על בטחונו הכלכלי של בעל דין".

מאחר ובקשתו של המבקש לא בגדר החריגים שנקבעו בדין לחריגה מעקרון פומביות הדיון, דחה בית המשפט העליון את בקשתו אולם הציע למבקש לפנות באופן ישיר לאתרי החיפוש באינטרנט שאולי יוכלו לסייע לו.

 

(ע"א 2763/09)

צווי סגירה של אתרי הימורים באינטרנט, האמנם?

מוזמנים לקרוא ולשתף מאמר חדש שכתבתי בעקבות פסיקת בית המשפט העליון אשר דן בסמכות המשטרה להוציא צווי סגירה לאתרי הימורים באינטרנט:

לינק למאמר: http://www.dnlaw.co.il/?page_id=727

הכירו את ה- FATA

הFATA או בשמה הנוסף Iranian Cyber Police, היא משטרת הסייבר של איראן, יחידה אשר הוקמה בינואר 2011. פעילותיה של יחידת הסייבר נועדו למעשה למנוע מקבוצות המתנגדות למשטר באיראן, את האפשרות להשתמש ברשתות החברתיות באינטרנט לצורך מטרה זו (כפי שהשתמשו בהן אותן קבוצות לשם התנעת ההפגנות, אשר קוימו באיראן בשנת 2009). 

פעילותה של יחידה זו רבות הן ורק לשם הדוגמה כחלק מפעילויותיה, משטרת הסייבר האיראנית אף הטילה על בתי קפה אינטרנטיים, בינואר 2012, הנחיות רבות.

במסגרת הנחיות אלו, על בתי הקפה האיראניים המאפשרים גלישה אינטרנטית בהם, להתקין מצלמות בבתי הקפה. על המשתמשים באינטרנט בבית הקפה למסור את פרטיהם האישיים ועל בית הקפה לשמור פרטים אלו למשך תקופה, כמו גם את היסטוריית הגלישה של כל משתמש.

ומה דעתכם?

על פרטיות בסביבה הביתית: מה המשמעות של התקנת מצלמות מסביב לבית?

ביום 21.1.13, פסק בית המשפט השלום בנצרת במקרה בו שכן התקין מצלמות מסביב לביתו, מצלמות אשר מכסות את שטח החצר והגינה הפרטית של שכנו .
בבקשתו של השכן לבית המשפט ביקש השכן צו למניעת הטרדה מאיימת שכן השארת המצלמות, לדבריו, תפגע בשלוות חייו וחיי בני משפחתו, שאינם יכולים להתנהג בחופשיות בביתם נוכח המצלמות שמתעדות את תנועותיהם וכן פוגעות הן בפרטיות בני ביתו.
בפסיקתו קבע בית המשפט כי אכן אופן הצבת המצלמות כך שמכסות הן את חצר ביתו של השכן, את הכניסה לביתו ואת שטח הגינה הפרטית שלו פוגעת הן בפרטיות השכן ובבני ביתו וכן בשלוות חייהם וכך ציין "אף אחד אינו רוצה לחיות בבית שבו מתועדות כל המעשים והתנועות שהוא עושה בבית. הצבת מצלמות באופן שמתעד את כל תנועותיהם של המבקש והוריו בחצר ובגינה שלה, פוגעת, כאמור, בשלוות חייהם באופן מהותי" וקבע כי יש לתת צו לפירוק המצלמות ומתן אפשרות להתקין אותן בקיר המשותף של שתי הדירות, באופן שכזה יתאפשר לשכן לצלם את החצר והגינה שלו בלבד, מבלי פגיעה בפרטיות שכנו.

(ה"ט 60265-12-12 (שלום-נצרת))

עורך דין דיני אינטרנט | עורך דין משפט מסחרי| עורך דין קניין רוחני |

עורך דין אינטרנט | עורך דין הגנת הפרטיות

זכויות יוצרים וארה"ב

בארה"ב יחל לפעול בקרוב גוף חדש ("The Center for Copyright Information")

שמטרתו לתת אזהרות על הפרת זכויות יוצרים של גולשים. וזאת כחלק מההסדר בין תעשיית הבידור וחמשת ספקי אינטרנט גדולים (AT&T, Cablevision, Comcast, Verizon and Time Warner Cable).

מטרתו של הגוף ניטור תעבורת רשת ודיווח לספק האינטרנט אם זוהתה הורדה מהרשת אשר אינה חוקית. כך, הגולש יכול לצבור עד ל-6 אזהרות אשר חלקן כוללות מידע שמטרתו לחנך את הגולש. לאחר 5 ו-6 אזהרות, מהירות הגלישה של המשתמש תופחת (אך לא תתבקש חסימת רשת האינטרנט בעבור מפר סדרתי שקיבל 6 אזהרות). 

להרחבה לחץ כאן. 

(מקור: NYTimes, בן סיסארו)

עורך דין זכויות יוצרים| עורך דין הפרת זכויות יוצרים|

עורך דין הגנה זכויות יוצרים | עורך דין קניין רוחני |

עורך דין אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט |

 

קניין רוחני על קצה המזלג בראי של יזמות חברתית, חדשנות ויזמות בכלל

הרצאות חברי וועדת קניין רוחני של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין בשיתוף עם המעבדה החברתית של מזא"ה 9

ביום רביעי הקרוב, בשעה 18:30 במזא"ה 9 בתל אביב יתקיים ערב עיון שמטרתו חשיפתם של היזמים החברתיים, בעלי עסקים חברתיים ויזמים בכלל לתחום הקניין הרוחני.
הערב יכלול 4 הרצאות בזק על ידי חברי וועדת קניין רוחני של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין.

מה בתכנית הערב?
18:30-19:00 התכנסות וכיבוד קל
19:00-19:05 דברי פתיחה - עו"ד אייל ברוק - משרד עורכי דין אייל ברוק, יו"ר ועדת קניין רוחני לשכת עורכי הדין (מחוז תל אביב והמרכז)
19:05-19:25 "זכויות יוצרים והגנה על אפליקציות באינטרנט ובסמארטפונים" - עו"ד יריב קדם - יריב קדם - משרד עורכי דין ונוטריון
19:25-19:45 "סימני מסחר - כיצד להגן על שם העסק שלכם" - עו"ד ג'ני מזור - סורוקר אגמון משרד עורכי דין ועורכי פטנטים
19:45-19:55 הפסקה וכיבוד קל
19:55-20:15 "זה הסוד שלי - על סודות מסחריים" - עו"ד דור נחמן - דור נחמן – משרד עו"ד
20:15-20:35 "רישום פטנט במחשבה תחילה" - עו"ד ליאת גלילי פרל - פרל משרד עורכי דין

ההשתפות בערב ללא עלות אך יש להירשם מראש. לפרטים נוספים ולרישום לחצו כאן.

אשמח לראותכם,
דור.

עורך דין זכויות יוצרים| עורך דין דיני אינטרנט | עורך דין הפרת זכויות יוצרים|

עורך דין רישום סימן מסחר| עורך דין רישום סימני מסחר| עורך דין סימני מסחר|

תקנון אתר אינטרנט| עורך דין הגנה זכויות יוצרים | עורך דין משפט מסחרי|

עורך דין קניין רוחני | עורך דין אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט |

עורך דין גניבת עין | סודות מסחריים | לשון הרע | הסכמי רכש

 

פרטיות ואינטרנט – תמונות אינטימיות

 

בתחילת החודש צוין בישראל היום הלאומי לאינטרנט בטוח בסימן "עושים טוב ברשת ומעבירים את זה הלאה". משרד החינוך בהקשר ליום הלאומי עסק בבתי הספר במקומו של היחיד והקבוצה בתוך הרשת, תוך התייחסות לסכנות העורבות לכל אחד ברשת וכיצד יש להימנע מהם.

 

במסגרת זו ולכבוד היום הלאומי לאינטרנט בטוח שהתקיים בתחילת החודש, בפוסט זה אעסוק בתופעה שהפכה לכר יחסית נרחב ברשת האינטרנט, חוצה אוכלוסיות וקהלי גילאים שונים והיא סוגיית הפצת התמונות האינטימיות (אשר הינן לרוב בעלות אופי מיני) ברשת האינטרנט. באופן ספציפי יותר, תופעה זו מתרחשת חדשות לבקרים, על ידי בני/בנות זוג לשעבר, אשר, מסיבותיהם/ן שלהם/ן, מפרסמים ומפיצים תמונות אינטימיות של בן/ת הזוג לאחר שהללו נפרדו או התגרשו וכבר אינם נמצאים במערכת יחסים משותפת. בנוגע למהות התופעה, בה מצטלמים בני זוג במצבים אינטימיים שונים, בהשלכות שלה, בהשפעות החברתיות הנלוות אליה ובבחינת השיקולים המוסריים-חברתיים של התופעה, לא אעסוק כמובן בפוסט זה, אלא הפוסט זה יעסוק אך ורק בסוגיה המשפטית אשר ייתכן ותעלה בנסיבות מסוימות ובמקרים אלו.

פסיקת בתי המשפט מעלה באופן תדיר את חשיבותה של הזכות לפרטיות כאחת הזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל וכזכות המתבקשת מערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד (זכות, שאף במאמר מוסגר, ניתן להראות ששורשיה נעוצים עמוק במורשת היהודית). הפרטיות הוגדרה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באופן מקיף ובשנת 1992 אף הוכרה הפרטיות כזכות חוקתית על-חוקית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברור כי הזכות לפרטיות, באופן מסוים, קשורה לאוטונומיה של הפרט כך שהיא מאפשרת לפרט מעין "תחום" אוטונומי שבו הוא קובע את דרכי התנהלותו, את הקשרים אותם הוא מבקש לקיים, וכן מעין מעטפת השומרת על צנעת חייו והתנהלותו, בלא שיהיה אחר הרשאי לבחון ולבקר אותו. במילים אחרות, זכות זו, במובנים מסוימים, הינה זכותו של אדם "להיעזב לנפשו" (The Right to be Left Alone).

בענייני בני זוג נשואים, אף נקבע על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפרשת פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (בג"ץ 6650/04) כי "נישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו. אכן, כשם שכל אחד מבני הזוג זכאי לכבודו, ולחירות גופו כלפי בן זוגו (ראו ע"פ 91/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 281), וכשם שכל אחד מבני הזוג שומר על קניינו כלפי בן זוגו, כך זכאי כל אחד מבני הזוג לפרטיותו כלפי בן זוגו. האוטונומיה של הפרט היא גם אוטונומיה כלפי בן הזוג. הפרטיות של הפרט, היא גם פרטיותו כלפי בן זוגו. גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו…מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות. את ההסכמה המשתמעת יש לבחון בכל מקרה ומקרה בו נטען כי בן זוג פגע בפרטיות של בן זוגו" .

 

וחזרה לעניינו. ראשית, ברור כי לרשת האינטרנט חשיבות רבה ויש לה השפעה ניכרת על חיי היום-יום בעולם המודרני ואף נקראה רבות בפסיקת בית המשפט ככיכר העיר החדשה. כך לדוגמה, באמצעותה, יכול כל אחד לממש את זכותו לחופש ביטוי (הן להשמיע דעתו בציבור והן להיחשף, ביתר קלות, למידע שברצונו לצרוך) ואף יכול כל אחד ליצור קשרים חברתיים חדשים, וזאת אף במקרים בהם הוא נשאר אנונימי. אולם, כשם שלרשת האינטרנט יתרונות רבים, יש לה גם לא מעט חסרונות. כך, ובהקשר לעניינו, רשת האינטרנט יכולה לשמש בידי אחד כלי הרסני, המשמש אותו להפצת תמונות אינטימיות של זולתו, תמונות אשר צולמו ברשות היחיד או תמונות שצולמו באופן אינטימי בין שני בני זוג (וללא הסכמה הדדית להפצתם) ובכך לפתוח את הדלת לחרושת שמועות ולהלבנת פניו של המצולם/ת באותן תמונות.

 

שנית, לעניין הזכות לפרטיות, סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי אין לפגוע בפרטיות של אדם, ללא הסכמתו, בעוד שסעיף 2 לחוק האמור, קובע את החלופות המהוות דרכים לפגיעה בפרטיות. כך, נקבע בחוק כי פגיעה בפרטיות תהייה, בין היתר: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", "פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" וכן "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". כך, במקרים מסוימים, הפצת תמונות אינטימיות על ידי בן זוג לשעבר, ללא הסכמת המצולם (בן/ת הזוג האחר), תמונות אשר יש בהן כדי לפגוע בצנעת חייו של המצולם ייתכן ויעלו כדי הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות. ולדוגמה אחרת, במקרה פלילי מסוים, קבע בית המשפט כי "צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות" (ע"פ 2126/05 סברי ג'רייס נ' מדינת ישראל).

 

במישור הפלילי, ייתכן ובמקרה בו פלוני מפרסם תמונותיו האינטימיות של אלמוני (ללא הסכמתו), בנסיבות מסוימות, הדבר יכול לעלות כדי עבירה בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות ולפיכך ייתכן ויוגש כתב אישום בעניין זה. באופן כללי, אציין שהמאשים במשפט פלילי הוא המדינה, אשר מיוצגת בידי תובע שמנהל את התביעה. ברור, כי אדם אשר נפגע מעבירה, כגון עבירה של פגיעה בפרטיות, יכול להגיש תלונה למשטרה, אך אין משמעותה של תלונה זו כי יפתחו הליכים פלילים ויוגש כתב אישום בסופו של יום. אולם, חשוב יהיה להדגיש, כי בנוסף לאפשרות של הגשת התלונה למשטרה, כהוראה חריגה לסדרי הדין הפלילים, במקרי עבירה על הוראות מסוימות של חוק הגנת הפרטיות, אף הנפגע עצמו יכול להגיש "קובלנה פלילית" כנגד הפוגע ובו הוא (כלומר, הנפגע) יהיה המאשים בהליך פלילי ובכך לפתוח הליכים פליליים כנגד פוגע.

 

במישור האזרחי, הפצת תמונות אינטימיות של פלוני ללא הסכמתו, ברשת האינטרנט- יכולה, במקרים מסוימים, לעלות כדי פגיעה בפרטיות המקימה עילת תביעה אזרחית כנגד הפוגע. נוסף על כן, בהתאם לסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, במקרי פגיעה בפרטיות, רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. יתרה על כן, מקום בו הוכחה "כוונה לפגוע" – ניתן לפסוק אף כפל פיצוי.

 

 

לפרטי יצירת קשר עם משרדי לחץ כאן
 

בברכה,
דור נחמן, עו"ד

__________________________________________________________________________

הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא, ולפיכך מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות. לכן, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.
 

כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן www.dnlaw.co.il

__________________________________________________________________________

עורך דין זכויות יוצרים| עורך דין דיני אינטרנט | עורך דין הפרת זכויות יוצרים|

עורך דין הגנה זכויות יוצרים | עורך דין משפט מסחרי|

עורך דין קניין רוחני | עורך דין אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט |

לשון הרע | עורך דין הגנת הפרטיות

על הזכות המוסרית בעולם זכויות היוצרים

"אבל אל תשכח לתת לי קרדיט" כך אמר שלומי, יוצר תמונת השער לספרו החדש של מאיר הסופר, אך מאיר לא נתן קרדיט לשלומי (כיוצר הקריקטורה) ואף הפיק את כריכת הספר באיכות ירודה מאוד שפגמה באיכות הקריקטורה שעיצב שלומי במיוחד בשביל מאיר הסופר. אם כך, מהו הדין? במאמרי זה, אנסה לשפוך קצת אור על סוגית הזכויות המוסריות כחלק מעולם זכויות היוצרים.

כאמור, במאמרי הקודם, התייחסתי על קצה המזלג לעניין זכויות היוצרים באספקטים כלליים, מהי הגנת זכויות יוצרים ומדוע כלל קיימת אותה הגנה מכוח החוק. במאמרי זה, ארצה להתייחס ל"אחות התאומה" של זכות היוצרים והיא הזכות המוסרית.

בוודאי הנכם כבר יודעים כי יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, מקנה לבעלי היצירה (בין היתר), זכות בלעדית לעשות ביצירה המוגנת או בחלק מהותי ממנה פעולות שונות אשר מקנות, לרוב, לבעלי זכויות היוצרים ביצירה פעולות בעלי אופי מסחרי-עסקי (כגון: הזכות הבלעדית להעתקת היצירה, הזכות הבלעדית לפרסם את היצירה, הזכות הבלעדית לשדר את היצירה, הזכות הבלעדית להעמיד את היצירה לרשות הציבור, הזכות הבלעדית לעשות יצירה נגזרת מהיצירה המקורית ועוד ועוד). משום אופיין העסקי-מסחרי של אותן פעולות המוקנות לבעל זכויות היוצרים ביצירה, נקראות זכויות אלו לרוב "זכויות כלכליות". אולם, מעטים מודעים לעובדה כי לצד אותן זכויות כלכליות, וכ"אחיות תאומות" שלהן, מוקנות לבעלי היצירה גם זכויות מוסריות ביצירה.

חשוב יהיה לומר שבהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, הזכויות המוסריות מוקנות ליוצרי יצירה מסוימות (יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית, יצירת ספרותית אך למעט תוכנת מחשב). כך, ליוצרי היצירות הבאות, בין היתר, מוקנות זכויות מוסריות: רישום, ציור, פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, צילום, יצירת אמנות שימושית, מחזה, יצירה קולנועית, יצירת מחול ופנטומימה ועוד ועוד.

דבר נוסף שחשוב יהיה לציין הוא שאופי הזכויות המוסריות הינו אישי ובלתי ניתן להעברה. כלומר, טול מקרה בו יוסי יוצר ספר מתח חדש ומרתק. את כל זכויותיו הכלכליות באותו ספר, מעביר יוסי למיכל, ולמעשה, מבחינה משפטית, יוסי מעביר את הבעלות בספר למיכל. מכירת הבעלות, משמעה, שיוסי מכר למיכל את זכויותיו הכלכליות בספר- כלומר, ובין היתר, את הזכויות להעתיק את היצירה, לשכפלה, לפרסם ועוד זכויות כלכליות נוספות המוקנות לבעלי היצירה. אך, זכויות אחדות יוסי לא העביר ולא יכול היה להעביר למיכל – אלו הזכויות המוסריות, הזכויות האישיות של יוסי, אשר נשארות איתו גם במקרה בו לא היה ליוסי, מלכתחילה, זכויות כלכליות ביצירה שלו (כך לדוגמה, במקרה בו יוסי הועסק כעובד אצל מיכל ויצר את היצירה במסגרת עבודתו, אגד הזכויות הכלכליות מוענק למיכל, כמעבידתו של יוסי אבל הזכויות המוסריות אמורות להישאר אצל יוסי, כעובד). מקרה נוסף בו יישארו הזכויות המוסריות ליוסי, הוא במקרה שתואר קודם, בו הוא העביר במתנה או מכר את זכויותיו הכלכליות למיכל.

בנקודה זו ישאל השואל: הבנתי שהזכויות המוסרית הן אישיות ובלתי עבירות והן חלות לגבי יצירות מסוימות אשר יש בהן זכויות כלכליות. אך מהן כלל אותן זכויות מוסריות? לכך אשיב תחילה כי לא בכדי כתבתי "זכויות" ולא רק "זכות". כך, הזכויות המוסריות של יוצר היצירה מורכבת משני סוגי זכויות. האחת, נקראת "זכות ההורות" או "זכות הייחוס" ואילו הזכות השנייה נקראת לרוב "זכות לשלמות".

בהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, הקרדיט שמקנים לרוב ליוצר היצירה, הוא למעשה מכוח "זכות ההורות" או "זכות הייחוס", אשר מקנה ליוצר זכות ששמו יקרא על יצירתו, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין.

להבדיל מ"זכות ההורות", בהתאם לחוק, "הזכות לשלמות" מקנה ליוצר היצירה את הזכות כי לא יוטל פגם, סילוף או שינוי צורה, או כל פעולה פוגענית ביחס ליצירה, אם יש באלו כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. כך לדוגמה, מקרה אשר הגיע לבית המשפט, בו הודפסה, הגדה ייחודית של פסח, באיכות הדפסה, צבע ונייר ירודים וכן הושמט שמו של היוצר מההגדה, נקבע כי הדבר פגע בזכותו המוסרית של יוצר היצירה ונקבעו לו פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין. וזאת בנוסף לכל פיצוי נוסף שנפסק לזכותו בגין הפרת זכויותיו הכלכליות.

אציין שנכון להיום, חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע כי במקרים בהם הופרה זכותו המוסרית של יוצר, רשאי בית המשפט, על פי בקשת היוצר, ונוסף על הפיצוי בגין הפרת הזכויות הכלכליות ביצירה המוגנת, לקבוע פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ בשל כל הפרה.

ליצירת קשר לחץ כאן.

                                                                                                 בברכה,  דור נחמן, עו"ד

________________________________________________________________________

הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא ואף ייתכן שחלו בו טעויות. לפיכך, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.

כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן. www.dnlaw.co.il

________________________________________________________________________

עורך דין זכויות יוצרים| עורך דין דיני אינטרנט | עורך דין הפרת זכויות יוצרים|

עורך דין הגנה זכויות יוצרים | עורך דין משפט מסחרי| עורך דין קניין רוחני |

זכויות יוצרים באינטרנט |

זכויות יוצרים ובנקי תמונות באינטרנט

כולנו שמענו על מכתבי ההתראה, שלעיתים לא נהירים כ"כ, שמגישים בנקים לתמונות (כדוגמת מראות אימג' או גיטי אימג'), בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונות/תצלומים, כנגד בעלי אתרי אינטרנט שונים או כנגד כאלו שמפרסמים בפורטלים שונים את עסקם וצירפו לאתרם תמונה כלשהי שמצאו בגוגל.

אולם, לפני שאתייחס באופן ספציפי לפסק דין שניתן בעניין בנק תמונות,  נראה כי יש צורך להבהיר בקצרה, מספר מושגים, אותם אפרט במאמר מורחב יותר בנושא זכויות יוצרים שיתפרסם בעתיד הקרוב.

עולם זכויות היוצרים בישראל, על קצה המזלג, הינו ענף משפטי וחלק מעולם הקניין הרוחני (אשר כולל גם ענפים נוספים- סודות מסחריים, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים) ומבחינה חוקית היה מעוגן בנוסח פקודה אנגלית משנת 1911, עד שחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 הגיע להחליפו ברוח מתאימה יותר לתקופה שלנו. ההגנה המשפטית של זכויות היוצרים באה למעשה ליתן תמריץ ליוצר ולעודד השקעתו ביצירת ביטוי חדש לעולם התרבות שלנו. אולם ישאל השואל- מדוע לנו להגן על היצירה הזו בכלל? ישנן תיאורטיות משפטיות רבות בנושא. כך לדוגמה, תיאוריה אחת טוענת כי באמצעות  עירוב עבודה ויגיעה אישית שלנו בנכס, אנו יכולים להפקיע אותו מנחלת הכלל ולקנות בו קניין פרטי.תיאוריה זו במקור נכתבה לעניין קניין מוחשי – מקרקעין. אבל מה לגבי קניין בלתי-מוחשי? קניין רוחני- ניתן לטעון ברוח תיאוריה זו כי אנו מוקפים בעולם עם שפע רב (אותות, צבעים, מספרים ועוד) אשר שייכים לנו, לכולנו. אולם היוצר, באמצעות חשיבה, עבודה ויצירה אישית שלו- משתמש באותם צבעים אותות ועוד ויוצר יצירה אישית שהופקה ביגיעה אישית רבה והשקעה מצידו ובכך מעשיר הוא את עולם התרבות שלנו ואנו מצידנו מקנים לו הגנה, בין היתר, כדי למנוע ממנו חסרון כיס וכדי שיוכל להרוויח מיצירתו.

אם כך, מדוע קשה לנו כבני אנוש לקבל את הרעיון שהמשפט מקנה לאותו יוצר הגנת זכויות יוצרים? נתחיל בעולם המקרקעין. רובנו הרי לא היינו נכנסים לקניינו (בית) של אחר ותופסים בו חזקה. להבדיל מכך, בסרט, בתמונה או בספר- אנו מרגישים יותר נעים לעשות פעולות כלשהן. מדוע? ההבדל נעוץ, בין היתר, במחסום פסיכולוגי אשר אינו קיים כאשר מדובר על נכס בלתי-מוחשי (זכויות יוצרים- ספר, שיר, תמונה, צילום ועוד) להבדיל מנכס מוחשי (בית). כמו"כ, שואלים עצמנו- מה איכפת לו ליוצר שאני משתמש בתמונה אם הוא גם יכול להשתמש בה.

ונחזור לחוק זכות יוצרים משנת 2007 ונשאל- מהן אותן יצירות מוגנות בחסות החוק? החוק מונה רשימה רבה של יצירות מוגנות, כגון יצירות אדריכלות, פנטומימה, ספר, שיר, מאמר, תמונות, תצלומים ועוד. זאת בלבד שאותה יצירה עמדה בתנאי הסף להיות מוגדרת כיצירה המוגנת בזכויות יוצרים בחסות החוק: מקוריות (כמובן עם מידה מינימאלית של יצירתיות), קיבוע (נדרש שהביטוי יהיה מקובע בדבר פיזי כלשהו, כלומר- לא בע"פ). כמו"כ, נדרש כי יהיה ביטוי ליצירה ולא יהיה המדובר רק ברעיון. הגנת זכויות יוצרים, להבדיל מענפי קניין רוחני אחרים (כגון, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים) קמה עם הולדת הביטוי, בלא צורך לרשום זכויות יוצרים ברשם כלשהו.

החוק למעשה מקנה לבעלי זכויות היוצרים ביצירה מוגנת, אגד של זכויות כלכליות בלעדיות לו (כגון, הזכות להעתקה של היצירה המוגנת, הזכות להעמיד את היצירה המוגנת לרשות הציבור, הזכות לשדר את היצירה המוגנת, הזכות ליצור יצירה נגזרת מהיצירה המוגנת- כמו סרט המבוסס על ספר, ועוד ועוד). לצד אותו אגד של זכויות כלכליות, החוק גם מקנה לבעלי זכויות היוצרים ביצירה מוגנת, זכויות מוסריות- כגון, זכות המחבר ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים לאותו עניין.

ומה הקשר של בנקי התמונות לענייננו? בעולם וגם בישראל, צלמים רבים אשר רוצים להתפרנס ממכירת רישיונות שימוש בתצלומיהם ולהפיץ את תצלומיהם בתפוצה רחבה לקהל הרחב, נותנים רישיון לבנק תמונות לנהל את ההיבטים השונים הנוגעים למסחור התמונה- לשיווקה, להפצה ולמכירת רשיונות שימוש בה. אותו בנק, בדומה לאקו"ם לעניין יצירות מוזיקליות, מאגד בתוכו אמנים רבים ומאפשר רכישת רישיונות שימוש שונים בתמונות שכאלו ע"י הקהל הרחב. את התמלוגים ממכירת הרשיונות נותן הבנק לאמנים עצמם. כמו"כ, אותו בנק, בהקשר לענייננו, מגן על זכויות הצלמים והאמנים ביצירתם ופועל כנגד אלו שמפרים את זכויות היוצרים בהם (וזאת רק אם קיימת לו זכות תביעה בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק ושחלקם מפורטים בהמשך).

יאמר לעצמו הגולש אשר שולט בזירת האינטרנט – "אוקי, אז יש בנק תמונות ולא רכשתי תמונה. מה זה יקר. למה לשלם כמה עשרות דולרים על משהו שאני יכול למצוא בגוגל?" וכך, ביום בהיר אחד, יוכל להיות מונח על שולחנו מכתב התראה לפני נקיטת הליכים בגין תמונה שמצא בחיפוש בגוגל והעלה אותה לפרסום באתר האינטרנט שלו. כמובן, ושלא יתפרש לשני פנים, תמונה או צילום, הינם לרוב מוגנים בזכויות יוצרים ולבעלי זכויות היוצרים הזכות לנקוט כנגד מפר בהליכים משפטיים. באמרת אגב, אציין שע"פ חוק זכות יוצרים משנת 2007, ניתן אף לבקש מבית המשפט, פיצויים סטטוטוריים (כלומר, פיצויים ללא הוכחת נזק), בסכום של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה.

ההמשך הטבעי, לרוב, למשלוח מכתב התראה לאותו גולש- יהיה שכירת שירותיו של עו"ד ע"י הגולש להשיב למכתב ההתראה, ואם אכן לתובע יש 'קייס' – ניסיון להגיע לפשרה עימו, ניסיון שאם צלח יכול להסתכם בכמה מאות, אלפים או במקרים אחרים- אף יותר מכך. והכל תלוי מידת ההפרה מהי ויכולות מו"מ של הצדדים. כלומר, חסכון של כמה דולרים ברכישת התמונה מלכתחילה-  הסתכם בכמה מאות במקרה הטוב ובכמה אלפים יפים, במקרה הפחות טוב.

אולם, מה במקרה בו הבנק הגיש מכתב התראה למפרה לכאורה, השניים סיכמו הסדר פשרה לתשלום פיצויים לבנק ובדיעבד התברר כי התמונה כלל לא שייכת לאותו הבנק ואף אין לו כלל זכויות על פי דין לקבל מאותה מפרה לכאורה כספים בגין טענות להפרת זכויות יוצרים? האם ניתן לבטל את אותו הסכם פשרה ולטעון כי הייתה הטעייה של הבנק ומצג שווא מטעה, שהובילה לחתימה על הסכם פשרה שכזה מלכתחילה?  בפני רשם בית משפט השלום בת"א בתא"מ 41058-04-12, מראות אימג' בע"מ נגד מזור, הגיעה שאלה דומה אשר הוכרעה  לפני יומיים (פסק הדין ניתן ב10.10.12).

בהקשר זה יהיה חשוב לציין, כפי שגם בית המשפט ציין בפסיקתו, כי ע"פ חוק זכות יוצרים משנת 2007, זכות תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים תקום אך ורק למי שהוא בעלי היצירה או אם ניתן רישיון בתמונה, רק למי שהוא בעל רישיוןייחודי לעשות שימוש בתמונה- כלומר במקרים של בנק תמונות, רק אם יוכח כי הבנק הוא בעל רישיון ייחודי בתמונה וכי אותה תמונה לא משווקת וממוסחרת באמצעות בנקי תמונות או אתרי אינטרנט אחרים.

במקרה זה, קבע בית המשפט כי בהסדר הפשרה שנחתם בין הבנק למפרה לכאורה, הבנק לא ציין באופן ברור כי הוא בעל רישיון ייחודי לעשות שימוש בתמונה ולא בכדי. כמו-כן, הבנק לא הצליח להוכיח בתביעה כי הוא בעל זכויות היוצרים ביצירה או בעל רישיון ייחודי בתמונה (וזאת לאחר שמספר ראיותיו לא נתקבלו ע"י בית המשפט). בשולי הדברים אציין כי הבנק, התובע, במקרה זה, טען כי הוא בעל רישיון ייחודי שניתן לו ע"י בנק תמונות אחר מחו"ל שהוא זה שקיבל רישיון ייחודי מהצלם עצמו. בית המשפט בהתייחסותו לעניין זה קבע כי בהתאם להוראות החוק, ומאופיו של הרישיון הייחודי- גם אם ניתן רישיון ייחודי- הרי שהייחודיות ניתנה לכל היותר לבנק בחו"ל, אך לא לזה בארץ. הבנק בארץ משמש לכל היותר כנציג בישראל של הבנק בחו"ל ובתור נציג לא עומד לו רישיון ייחודי אשר מכוחו ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים.

אולם אף אם ניתן היה להעביר רישיון ייחודי לבנק בארץ, בית המשפט קבע כי משלא הוכח שהבנק בחו"ל הוא עצמו בעל רישיון ייחודי מהצלם או בעל זכויות יוצרים ביצירה, אזי שהבנק בחו"ל לא יכול היה להקנות לבנק בארץ, גם אם הדבר היה אפשרי מבחינה משפטית, יותר ממה שיש בידיו.

בפסיקתו, בית המשפט קבע כי הנתבעת (המפרה לכאורה), הצליחה להוכיח כי הוטעתה על ידי התובעת (הבנק), להאמין כי היא מחזיקה בזכויות שמקנות לבנק זכות לעשות שימוש ייחודי בתמונה, ובהסתמך על מצג השווא כאמור, המפרה לכאורה חתמה על ההסכם – והכל, מתוך הטעייה.

לכן, ביטל בית המשפט את ההסכם מכוח הטעייה ואף הטיל על הבנק תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד של המפרה לכאורה בסך של 5,000 ₪.

המסקנה היא שבאם קיבלתם מכתב התראה/דרישה בנוגע להפרת זכויות יוצרים, כשלב ראשון, כדאי יהיה שתבררו שהתובע בעל זכות תביעה מכוח הדין. במקרה בו, הציג עצמו התובע כבעל זכות תביעה מכוח הדין, נחתם הסכם פשרה והדבר היה מצג שווא והטעייה מצד התובע- ניתן יהיה, במקרים מסוימים, לנסות ולבטל הסכם פשרה כאמור.

ליצירת קשר לחץ כאן.

בברכה,

דור נחמן, עו"ד

________________________________________________________________________

הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא ואף ייתכן שחלו בו טעויות. לפיכך, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.

כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן. www.dnlaw.co.il

________________________________________________________________________

עורך דין זכויות יוצרים| עורך דין דיני אינטרנט | עורך דין הפרת זכויות יוצרים|

עורך דין הגנה זכויות יוצרים | עורך דין משפט מסחרי| עורך דין קניין רוחני |

עורך דין אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט |