מזמינים לוגו חדש ממעצב גרפי? מזמינים פיתוח ובניית אתר אינטרנט מבונה אתרים? מזמינים תוכנית לעיצוב פנים לבית שלכם או תכנית אדריכלית לבית החדש שאתם בונים? מצוין, תתחדשו. אבל רגע. 

רוצים להיות הבעלים בתכנים שהכינו לכם?

חשוב שתדעו כי בהתאם לחוק זכות יוצרים זכויות היוצרים ביצירה מוזמנת, שנעשתה ע״פ הזמנה, תהא בבעלותו של היוצר ולא של המזמין, וזאת אלא אם סוכם אחרת במפורש או במשתמע בין הצדדים. כל זאת למעט, יצירת דיוקן, צילום של אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר אשר זכויותיו כברירת מחדל יהיו בבעלות המזמין ולא היוצר (אלא אם סוכם אחרת בין הצדדים).

ייעוץ משפטי בעניין זכויות יוצרים? צרו עימנו קשר. 

נוער, עבירות מין, מפגעי הרשתות החברתיות ודיני אינטרנט

"כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר".
עוד לפני שיעלה לאתרי החדשות, נתדווע היום, בשעות הקרובות, למקרה מזעזע נוסף.
ילדה בת 12 נכפתה לקיים יחסי מין על ידי כ-9 נערים בני 15-18, אשר בוצעו בהזדמנויות שונות. 5 מהם כבר במעצר בית ו-4 נוספים יובאו להארכת מעצר בשעות הקרובות. הנער...ים, הכירו את הילדה ברשת החברתית - בפייסבוק. לחצו עליה, איימו עליה. וזו התוצאה. הילדה כעת נמצאת במצב נפשי, חברתי ופיזי קשה מאוד.
הורים, תפקחו עיניים, שמרו על ילדיכם, צנזרו תכנים, הגבילו גישה לרשת. לקניון או למרכז מסחרי, אתם לא תתנו לילדכם הקטן ללכת לבדו בנסיבות מסוימות. כך גם לקניון האינטרנטי.
מבחינת המשפט, הוכרו זה מכבר הרשעות בגין עבירות אינוס ועבירות מין נוספות אשר בוצעו באמצעות ודרך רשת האינטרנט. לעניין דברים אלו, הורים, תקראו את הציטוט הבא הלקוח מאחד מפסקי הדין הדנים במעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות מין באמצעות הרשת:
"המקרה שבפנינו חושף את הצד האפל של הרשת. המסוכנות של פעם שינתה את פניה ולפנינו מסוכנות מסוג חדש. האינטרנט אינו מרחב וירטואלי-סטרילי כלל וכלל. האינטרנט חודר לחיים האמיתיים, ומציב סכנות של ממש בתחומים ובדרכים לא שיערו ראשונים. מעשים מגונים של פעם, שהיו כרוכים במגע פיזי עם נפגע העבירה, נתחלפו להם בסוגים שונים של מעשים בשלט-רחוק. החסות של האנונימיות הלכאורית והריחוק מהיושב בצדו השני של המחשב, משחררים חסמים ועכבות, ואנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעיזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני. מגע שנותר בין שניים בחדר סגור נתחלף לו בחשש לחשיפה ולפרסום פומבי בפייסבוק וביו-טיוב, מה שעשוי להעצים את הפגיעה בנפגע העבירה.... בעבר, יכול היה ההורה לשמור על ילדו שלא יסתובב במקומות מסוכנים או בשעות מסוכנות. לא כך ההורה של היום, המתקשה להגן על ילדיו מהסיבה הפשוטה שהסכנה אורבת לקטין בחדרו-שלו, מאחורי הדלת הסגורה. אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת. זאת, מבלי לשכוח את היתרונות והצדדים החיוביים שברשת, ומבלי לגלוש ל"פאניקה מוסרית" ולהרתעת-יתר".

זכויות יוצרים ורישיון שימוש מוגבל

בימים אלו כשמתקיימים ירידי הספרים עולות ביתר שאת סוגיות הקשורות לזכויות יוצרים. הנכם מוזמנים לקרוא מאמר חדש שכתבתי - זכויות יוצרים ורישיון שימוש מוגבל ואשר התפרסם בפורטל "משפטי".

הזמינו ממכם יצירה מוזמנת?

מעצב, צלם, אדריכל, יועץ ושאר נותני השירותים - הזמינו ממכם יצירה מוזמנת? צילומים, עבודת אמנות ע"פ הזמנה,  עיצובים גרפיים, רישומים וכדומה?

 

היה והמדובר ביצירה מוגנת המוגדרת ככזו ע"פ דיני זכויות יוצרים, חשוב שתדעו שע"פ חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007,  בעל זכויות היוצרים ביצירה מוזמנת הוא היוצר ולא המזמין - וזאת אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.

 

לכלל כי היוצר- הוא הבעלים הראשון של היצירה -  ישנם מספר חריגים:

 כאשר המדובר ביצירות  מוזמנות שהן :

 א. דיוקן.

 ב. צילום של אירוע משפחתי

ג. צילום של אירוע פרטי

בעבור אלו, הכלל יהיה הפוך והמזמין יהיה בעל זכויות היוצרים ביצירות אלו אף כאשר המדובר ביצירות מוזמנות.

 

לכן, היה והנכם נותני שירות בו נוצרות עבודות /יצירות ע"פ הזמנה - חשוב כי לצד השיקולים המסחריים (עלות הצילום, עלות העבודה וכדומה) תשקלו ותסכימו גם לגבי השאלה מי יהיה בעלי זכויות היוצרים ביצירה.

כך, במקרים מסוימים יהיה עדיף לצלמים, לאמנים, למעצבים וכדומה - לתת רישיון שימוש מוגבל בתנאים מסוימים ביצירה למזמין הראשוני - וזאת מאחר וברצונם למסחר את היצירה , כך שבמתן רישיונות למספר גורמים הם יוכלו לקבל את התמורה שהם חושבים שמתאימה בעבור יצירתם.

בעיית ההגנה על תכנית עסקית ומשמעות חשיפתה של תכנית עסקית

בעיית ההגנה על תכנית עסקית ומשמעות חשיפתה של תכנית עסקית בעקבות מקרה גוטקס (ת"א 155894-09 בן עמי ואח' נ' גוטקס מותגים (שותפות רשומה) ואח') (פסק הדין ניתן ביום 14.4.13).
 

במקרה גוטקס המדובר היה בתביעה כספית, לפיצוי התובעות בגין שימוש לכאורה שעשו הנתבעות (גוטקס ואחרים) בתכנית עסקית פרי פיתוחן של התובעות, וללא מתן כל תמורה להן.

במקרה זה, התובעת הינן בעלות עסק למתן שירותי ייעוץ שיווקי ופרסומי והן פנו, למי שהיה בזמנו, מנכ"ל גוטקס (העוסקת במכירה קמעונאית של מותגי אופנה בינלאומיים, בין היתר זארה) בהצעה עסקית. הצעתן של התובעות הייתה לתת שירות של מיתוג הלקוחות ולהכין עבורן "ספר מותג" שיכלול ניתוח מקיף של כל הפרמטרים הנוגעים למראה החיצוני של הלקוח: התאמת לבוש לפי צבעים, גזרות וסוגים, התאמת סגנון הלבוש לאישיות, התאמת איפור, אביזרים ועוד. במרכז הסטיילינג שיוקם יכינו לכל לקוח "בוק" עם העקרונות המנחים שבעזרתם יוכל לשפר את המראה הכלל ולהיות הסטייליסט של עצמו- כלומר, ידע מה מתאים לו ומה לא ולבחור פריטים המחמיאים לו והמבליטים את הצדדים היפים שבו.

בעקבות הפגישה הראשונית בין הצדדים, הציע מנכ"ל גוטקס לתובעות לשלוח אליו תכנית עסקית על מנת לבחון את ההצעה העסקית של התובעות והלה אכן שלחו לגוטקס את התכנית העסקית שלהן אשר כותרתה "תמצית תכנית עסקית לבניית מרכז סטיילינג בחנויות זארה".

ע"פ עדויות הנתבעות, כפי שנקבע ע"י בית המשפט, בשונה מהמטרה שבתכנית העסקית, לא היה לגוטקס עניין להיכנס לתחום נוסף של מתן שירותי סטיילינג ולעשותו מקור רווח כשלעצמו אלא מטרתה הייתה קידום מכירות של מוצרי החנות בלבד (ואילו ע"פ התכנית העסקית, הלקוח היה קונה בשלל חנויות הקניון). לפיכך, גם לא היה לה עניין להשקיע משאבים כספיים ואחרים בהקמת שירות סטיילינג, משאבים שהיו נדרשים ע"פ התכנית העסקית של התובעות ואשר היו על כתפי הנתבעות. כמו"כ, הנתבעת גם לא נצטרכה לשירותי ייעוץ שיווקי ופרסומי של התובעות.

ולפיכך, גוטקס שילבה שירות סטיילינג אישי בפן של קניינות אישית, כאמצעי לקידום מכירות של פרטי לבוש המצויים בזארה בלבד.

לשיטתן של התובעות, השירות אשר נתנה גוטקס דומה לשירות אשר הוצע בתכנית העסקית בכך שהסטייליסטיות נתנו ללקוח ערכת כלים.

בפסיקתו, בית המשפט מאבחן בין התכנית העסקית פרי עמלן של התובעות לבין השירות אשר ניתן לבסוף ע"פ ידי גוטקס והנתבעות האחרות (לדוג', תשלום סימלי שנגבה על ידי גוטקס בגין שירותי הסטיילינג אשר מטרתם היה קידום מכירות בגדי חנות זארה; לעומת, מתן שירותי סטיילינג הכלולים בתכנית העסקית של התובעות, אשר מטרתם מקור רווח נפרד).

כמו"כ, בית המשפט קבע כי "אין חולק כי התובעות לא המציאו את שירות הסטיילינג כשלעצמו. מטרתה של התכנית העסקית הייתה לתת שירות נפרד ועצמאי של סטיילינג, שיפשר ללקוחות לעשות "מהפך" ולהקנות להם כלים שיאפשרו להם 'להיות הסטייליסטים של עצמם'. לא יכול להיות חולק כי ביצוע "מהפך" וודאי שאינו רעיון של התובעות, והוא כשלעצמו שאול מתוכניות טלוויזיה שעסקו בכך. הקניות, בעקבות הייעוץ, היו אמורות להיעשות, לא רק בחנות זארה, אלא בקניון בכלל. כל אלה רכיבים מרכזיים בתכנית העסקית, שלא היו בשירות שנתנה הנתבעת. אין בשירות זה משום רעיון חדשני הראוי להגנה, ויתר על כן, רעיון זה לא בוצע על ידי הנתבעות". [ההדגשות אינן במקור]

 

ובהמשך ציין בית המשפט כי "התובעות טוענות כי הנתבעות נטלו את הרעיון שלהם לגבי אופן פרסום התכנית באמצעות מודעות, עלונים ודיילות. בכך אין כל חדש בתחום הפרסום ולתובעות אין זכויות על אופן ביצוע פרסום כאמור. התובעות גם לא נתנו בפועל שירות כלשהו לנתבעות, שירות שתמורתו היו אמורות לקבל תמורה, אילו התקבלה הצעתם. זאת ועוד, אין בפנינו גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם ואין כל הסכמה על פרטים מהותיים של ההסכם. כל שיש לפנינו הוא הצעה של התובעות, להקמת מיזם שלא הוקם, והתמורה שיקבלו תמורתו, על-פי הצעתן, ותו לא. אין חולק, ואף לא באה על כך טענה מצד התובעות, כל שכן הוכחה, כי הנתבעות עשו שימוש בתכנית העסקית כיצירה, ולפיכך לא הייתה הפרה של זכות יוצרים של התובעות על ידי הנתבעות." [ההדגשות אינן במקור]

 

 

לבסוף בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

 

 

ולאחר תיאור המקרה, ברצוני להעלות מספר נקודות למחשבה ואת דעתי האישית:

 

א. דיני זכויות יוצרים

 

נתחיל בעולם דיני זכויות היוצרים. כפי שציינתי באחד ממאמרי הקודמים, חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי זכות יוצרים תהא ביצירה ספרותית (כגון: ספר, מאמר, שיר, חיבור וכיו"ב) אמנותית (כגון: תמונה, ציור, פיסול, יצירה אדריכלית ועוד), דרמטית (כגון: מחזה, יצירה קולנועית, מחול פנטומימה ועוד) או מוסיקלית ובלבד שהיא עומדת במספר תנאי סף לשם הגדרתה כיצירה מוגנת מכוח החוק. הראשון, על היצירה להיות מקורית. השני, על היצירה להיות בעלת מידה מינימאלית של יצירתיות. השלישי, על היצירה להיות מקובעת בצורה כלשהי (לדוגמה, הרצאה שניתנה בע"פ ללא שישנם בידי המרצה סיכומי הרצאתו או מצגת – לא תהייה מוגנת ע"פ חוק זכות יוצרים). כמו"כ, זכות יוצרים לא תחול על הרעיון ששימש ליצירה אלא על אופן ביטויו של הרעיון ביצירה שנוצרה (ובלבד, שהיצירה עומדת בתנאי הסף כך שתוענק לה הגנת זכויות יוצרים).

 

באותו המאמר ציינתי גם את הסיבות מדוע לא נקנה הגנה על הרעיון אלא רק על אופן הביטוי של היצירה.  ראשית, רעיונות הם למעשה אבני היסוד בעולם היצירה והתרבות ואם ניתן לגביהם הגנה, הרי שיהיה בכך בכדי לפגוע בעולם היצירה. שנית, רעיונות מאופיים הם דבר אמורפי אשר קשה להגדירו וליתן בו הגנה מתוחמת. שלישית, ברצוננו להעשיר את עולם היצירה ונכסי התרבות שלנו ולפיכך אנו נותנים תמריץ ליוצר היצירה להשקיע ביצירתו בכדי שיצירתו תהא, בין היתר, יצירתית ומקורית וכך תזכה במתן הגנה. כלומר, אם נקנה ליוצר את ההגנה כבר בשלב הרעיון, הרי שייתכן ויהיה בכך בכדי לפגום בעולם היצירה ובנכסי התרבות, שכן לא נוצר ביטוי חדש בעולם היצירה אלא אך רעיון בוסרי אשר הינו בשלב התחלתי.

 

במקרה גוטקס, המדובר היה למעשה בשלושה שלבים בהקשר לעולם זכויות היוצרים. בשלב הראשון, הגו התובעות את הרעיון לשירותי סטיילינג. כאמור, בשלב הזה לא הוקנו ואף לא סביר שנקנה להן זכויות יוצרים. זאת כיוון שאף הרעיון עצמו לא היה מקובע כתנאי להגנה (בדיוק כפי שהרצאה אשר ניתנת בע"פ ללא שישנם בידי המרצה סיכומי הרצאתו לא תהייה מוגנת ע"פ דיני זכויות יוצרים). בשלב השני, התובעות "פרמלו" את הרעיון העסקי שלהם וכתבו אותו עלי ספר, בתכנית עסקית אשר ע"פ פסיקת בית המשפט ניתן לסבור כי הייתה מגובשת, כתובה באופן מפורט וכו'. לפיכך, ייתכן ולתכנית העסקית של התובעות נקנה הגנת זכויות יוצרים. ומדוע? אם אכן התכנית העסקית של התובעות הייתה יצירתיות דיו, מקורית והייתה מקובעת – הרי שהן הביאו לעולם היצירה, ביטוי חדש. ביטוי אשר הינו מוגן מכוח זכויות יוצרים כיצירה ספרותית.

בשלב השלישי והאחרון – לטענת התובעות, התכנית העסקית באה לכדי מימוש על ידי גוטקס. בשלב זה חשוב יהיה להסביר מונח הקרוי "עשיית יצירה נגזרת". ע"פ דיני זכויות יוצרים, בהנחה וקבענו כי ליצירה מסוימת מוקנית הגנה מכוח זכויות יוצרים, הרי שלבעלי היצירה תוקנה הזכות לעשות יצירה נגזרת מיצירתו הראשונית. יצירה נגזרת ע"פ לשון חוק זכות יוצרים היא "עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד". כלומר, בעשיית יצירה נגזרת נכנסות סיטואציות כגון עשיית סרט (כיצירה קולנועית) המבוסס על ספר (כיצירה ספרותית מקורית), מחזמר המבוסס על יצירה מוסיקלית מקורית ועוד.

 

האם מימוש תכנית עסקית היא עשיית יצירה נגזרת?

בספרה של אורית פישמן אפורי, היצירה הנגזרת בדיני זכויות יוצרים, מאוזכרת פסיקה אנגלית הקובעת כי אין מניעה כי העתקתה של יצירה ספרותית תעשה על דרך של הפקת מוצר תלת מימדי. לדוג', הפקת מוצר בהתאם לקובץ נתוני מחשב אשר מגדיר את צורת המוצר, ואשר מוגן כיצירה ספרותית, עשויה לעלות כדי העתקה מפרה של קובץ הנתונים. כמו"כ, מציינת ד"ר פישמן אפורי בספרה כי "ככול שפוחתת מידת הזהות בין החלק שניטל מהיצירה הקיימת לבין השימוש שנעשה בחלק זה במסגרת היצירה הנגזרת, כך מתעוררת ביתר שאת השאלה אם אמנם נעשה שימוש בדרך הביטוי של היצירה ולא ברעיון הגלום בה".

 

אשמח שנדון בשאלה זו בבלוג ולכן ארצה להשאיר שאלה זו פתוחה.

 

ברור כי בהנחה ו(א) התכנית העסקית הינה יצירה מוגנת מכוח זכויות יוצרים; וגם (ב) צד כלשהו מממש תכנית עסקית באופן אשר נחשב לעשיית יצירה נגזרת; וגם (ג) מימוש תכנית עסקית היא עשיית יצירה נגזרה – הרי שמתרחשת הפרת זכויות יוצרים.

 

 

 

ב. דיני סודות מסחריים

 

לאחר עיון בפסק הדין במקרה גוטקס, נראה כי במקרה זה, לא הועלתה הטענה שגוטקס גזלו סוד מסחרי מהתובעות.

כפי שציינתי באחד ממאמרי הקודמים, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (אשר בו חוקק פרק שלם העוסק בסודות מסחריים ובגזל סוד מסחרי) הינו המקור החוקי לתחום המשפטי של הסודות המסחריים, אולם אף לפני חקיקת החוק הנ"ל פסיקות בתי המשפט הכירו בעולם הסודות המסחריים ובחשיבותם. על פי הפרק בחוק, העוסק בגזל הסוד המסחרי, ניתן אף לראות את מטרתם של הסודות המסחריים. סוד מסחרי, מוגדר בחוק הנ"ל כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

מטרת עולם הסודות המסחריים הוא בהגנה על הרעיון עצמו ועל המידע העסקי שהינו בעל ערך רב לבעליו וכל עוד הוא אינו מידע אשר בנחלת הרבים. אולם, על מנת להיכנס בשעריו של החוק וליהנות מהגנתו, יש לעמוד בתנאים מסוימים המפורטים במאמרי.

כלומר, עיננו הרואות כי מטרת סודות מסחריים הוא בהגנה על הרעיון בעוד שמטרת זכויות יוצרים היא בהגנה על הביטוי (!). כפי שציינתי במאמרי הקודם, מומלץ כי לפני שייחשף מידע עסקי כלשהו יש לנקוט באמצעים סבירים על ידי בעלי הסוד לשם שמירת סודיותו. כך לדוגמה, ניתן (ואף מומלץ) לחתום על הסכם סודיות עם מי שהמידע הסודי מועבר אליו. במקרה גוטקס, לא אוזכר כי נחתם הסכם סודיות כלשהו וניתן בהחלט להניח כי אם היה נחתם הסכם סודיות או באם הייתה מועלית טענה לגזל סוד מסחרי – פסק הדין וקביעות בית המשפט היו שונות.

 

 

__________________________________________________________________________

המאמר אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא, ולפיכך מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות. לכן, המאמר שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על המאמר הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי מחבר המאמר, כלפי בעלי האתר וכן כלפי עורך הדין המפרסם באתר.

כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן

__________________________________________________________________________

מפר זכות יוצרים אינו זכאי לצפות לשלם כפיצוי את הסכום שהיה משלם בעבור רישיון אלמלא ההפרה

ביום 5.2.12, ניתן על ידי בית המשפט השלום בנתניה פסק הדין במסגרת ת"א 14226-09-09 צ'רלטון בע"מ נ' פיצוציות לב הרצל בע"מ.

 

לטענת צ'רלטון, התובעת, היא בעלת הזכויות לשידור טורניר אליפות אירופה לאומות בכדורגל (משחקי היורו 2008) מכוח הסכמי רישיון שנרכשו מחברת UEFA. לטענת צ'רלטון, הנתבעים, המפעילים בית עסק מסחרי, הפרו את זכויות יוצרים שלה בהקרנת משחקי היורו ללקוחותיהם, ללא רכישת רישיון מתאים.

 

בין היתר ולאחר שבחן את עובדות התיק הספציפי לעניין הפרת זכויות היוצרים והאם כלל קיימות זכויות יוצרים במשחקים אלו, ציין בית המשפט כי:

"הנתבעות טוענת ששעלות הרישיון כפי שהוכחה עמדה בגובה 2,500 ₪. אכן מר וינשטיין העיד שאם היתה הנתבעת מס' 1 פונה להסדרת הרישיון היתה משלמת סך של 2,500 ₪. עם זאת אין מדובר ברכישת הרשיון בדיעבד, אלא בהפרת זכות יוצרים, אשר על פי חוק מזכה ללא כל הוכחת נזק. סעיף 56 לחוק קובע פיצוי סטטוטרי במקרה של הפרת זכות יוצרים.  כעולה מת.א. 2378/07 הפרדרציה הישראלית בע"מ נ' החלל המופלא, [פורסם בנבו], אזי אדם שהפר זכות יוצרים אינו זכאי לצפות לשלם פיצוי לפי דמי תמלוגים שהיה משלם אלמלא הפר הזכות".[ההדגשה אינה במקור].

משרד עו"ד דור נחמן, עוסק רבות בייעוץ משפטי בתחום דיני זכויות היוצרים וכן בכל הנוגע לזכויות יוצרים ברשת האינטרנט, באם המדובר בהגנה על נתבעים בעקבות טענות להפרת זכויות יוצרים ובאם המדובר בייצוג תובעים אשר זכויותיהם הופרו וישמח לענות לכם על כל שאלה.

_________________________________________________________________________

המאמר אשר נכתב על דעתו של המחבר, אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא. לכן, המאמר מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות ו/או אינה מעודכנת והיא נדונה באופן מסוים למקרה ספציפי בעל נסיבות ספציפיות. יודגש בזאת כי המאמר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית מכל סוג ומין שהוא, ואינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש ו/או הסתמכות על המאמר ו/או על כל חומר אחר שפורסם באתר/בבלוג, הוא באחריותו הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי האתר ו/או כלפי עורך הדין המפרסם באתר.

כל הזכויות במאמר זה ובכל הפרסומים האחרים שנעשו בבלוג, שמורות לעו"ד דור נחמן (2013)

_________________________________________________________________________

 

האם הגשת תביעה ופרסומה באינטרנט - היא כפרסום לשון הרע?

בפני בית המשפט במסגרת ת"א (שלום -חדרה) 9596-07-10, עמדה, בין היתר לשאלות נוספות, גם שאלה זו לבחינה.

בעניין זה טענה התובעת בתיק כי בשני מישורים פעלו הנתבעים באופן המהווה לשון הרע כנגדה לטענתה - האחד, עצם הגשת תביעה כנגדה בתיק אחר; והשני, פרסום כתב התביעה באתר אינטרנט. טענתה של התובעת היא כי לשון הרע לכאורה שפרסמו הנתבעים כנגד התובעת, גרמה ללקוחות אחרים של התובעת לבטל עימה עסקאות ללא סיבה, דבר שגרם לתובעת להשקיע סכומי עתק בהשבת אמון הלקוחות הפוטנציאליים והקיימים בה.

 

באופן תמציתי ובקצרה, בית המשפט דחה את טענות התובעת לעניין לשון הרע ופסק, כפי שיפורט להלן בקצרה ובתמציתיות, כי:

א. כאמור בפסיקה, הוכר זה מכבר עקרון קיום חובת הזהירות גם בעת נקיטת הליכים משפטיים. ע"פ ההלכה שנקבעה בפסיקה, פעולה רשלנית הנעשית במסגרת של הליך משפטי, עשויה להקים למי שנפגע מכך, עילת תביעה עצמאית נגד מי שגרם לו עוולה. אולם יש לזכור כי לא בקלות בית המשפט יטיל אחריות שכזו, שכן בדרך כלל תידרש הוכחת התנהגות שאינה בתום לב, התנהגות שיש עימה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט. אולם במקרה דנן, פסק בית המשפט כי לא הוכחה כל פעולה רשלנית במעשי הנתבעים בעצם הגשת התביעה בתיק האחר, כפי שלא הוכחה התנהגות חסרת תום לב מצד הנתבעים בעצם הגשת התביעה בתיק האחר ו/או רשלנות מצידם או ניצול לרעה של הליכי משפט.

 

ב. לעניין פרסום כתב התביעה ברשת האינטרנט - פסק בית המשפט כי לא הוכח שהנתבעים הם אלו אשר העבירו לאתר האינטרנט את כתב התביעה או כי היה להם קשר עם פרסום כתב התביעה באתר האינטרנט. יתרה על כן, בית המשפט ציין כי, התובעת במקרה זה, הסתירה את העובדה כי היא עצמה הגישה תביעת לשון הרע כנגד אדם אחר ובתביעה ההיא כנגד אותו אדם, טענה התובעת כי אותו אדם הוא אשר הקים את אתר האינטרנט המדובר והוא אשר העלה לשם ציטוטים מכתבי התביעה שהוגשו כנגדה. לכן תמוה, ציין בית המשפט בפסק דינו, כיצד, לאור טענות התובעת בתביעה ההיא כנגד אותו אדם,  טוענת התובעת כעת, במקרה דנן, כי יש לראות בנתבעים כאחראים לפרסום באותו אתר אינטרנט. 

ברור כי משבית המשפט פסק שלא הוכח כי הנתבעים הם אלו אשר פרסמו את כתב התביעה באינטרנט, די היה לדחות את טענות התובעת בנושא זה. אולם למרות זאת, בית המשפט התייחס גם לשאלה האם מהווה פרסום כתב התביעה באינטרנט משום "לשון הרע".

 

האם מהווה פרסום כתב התביעה באינטרנט משום "לשון הרע"?

1. כהקדמה, אציין כי ע"פ סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

"(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)    לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)    לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)    לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

 

    בסעיף זה   "אדם  " – יחיד או תאגיד;"

2. לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי בפועל, אדם הושפל או בוזה אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. לפיכך, אמת המידה שנקבעה לבחינת לשון הרע, היא אובייקטיבית.

3. אולם, עצם פרסום דבר הגשת תביעה בתיק האחר, קבע בית המשפט, מקום בו לא הוצא צו איסור פרסום לגביה – אינו עולה כדי לשון הרע, שכן הדבר נכלל בהגנה שבסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע. הגנה זו כאמור, מתייחסת לפרסומי דין וחשבון, נכונים והוגנים, על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של בית משפט. יצוין כי פסיקת בית המשפט פרשה כי הדבר כולל גם פרסומי דין וחשבון, נכונים והוגנים, בדבר הגשת תביעה או ערעור אף אם טרם אלו החלו להתברר.

 

לפיכך קבע בית המשפט בעניין זה כי משלא הוצא צו איסור פרסום בנוגע לתביעה, הרי שמדובר בפרסום מותר בהתאם לסעיף 13 האמור לעיל.